רוחמה אברהם: השריפה בכרמל היא מיקרוקוסמוס של התקפלות המדינה בכל תחום ותחום

השבוע לפני שנה אירע בישראל אחד מאסונות הטבע הקשים והמזעזעים שארעו כאן.
השריפה בכרמל כשלעצמה לא היה בה בכדי להרעיד את אמות הסיפין – אילמלא גדעה בחטף את חייהם של ארבעים וארבעה לוחמים ולוחמות משירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל ואת חייהם של לוחמי האש ממערך הכיבוי.

צפו בח"כ רוחמה אברהם בלילא בנאומה בכנסת:

אם נודה על האמת - אלמלא הייתה הזוועה בחיי אדם נוראה כל כך לא היו רועדים כאן אמות הסיפין. הרי שריפות היו כאן. היו כאן שריפות בשטח גדול יותר ואף בהיקף רחב יותר, אבל – רק האסון הזה על מימדיו הקטלניים הצליח לעורר כאן גם את האדישים.

השריפה בכרמל היא מיקרוקוסמוס של התקפלות המדינה בכל תחום ותחום:
- אנחנו מדינה שחיה בחדרי מיון, ובחדרי טראומה
- אנחנו מדינה שעוסקת רק במיידי ובמה שנמצא בקצה האף.
- מדינה שברוב ימות השנה אין בה לב ואין בה חמלה.
- מדינה שלא מתכננת לטווח ארוך – שהכל בה כאילו ומראית עין,ספינים תקשורתיים, גימיקים של סופר טנקר, ומנהיגות של רגע, של צדודית וזווית צילום.

אלה לא ימים קלים לך שר הפנים ולא גם לך אדוני השר לביטחון פנים ובוודאי גם לא לשר האוצר. הפירסומים מדברים על כך שמבקר המדינה מצא בכל אחד ואחד מכם אחראי לכאורה באופן אישי על הנסיבות שהביאו לאסון הנורא.

חברי חברי הכנסת, הגם שאני חברה באופוזיציה ורוצה בהחלפת הממשלה הזו מהר ככל האפשר אני מקוה שאלה לא יהיו המסקנות הסופיות. באטימות, בטיפשות ובקוצר הרואי שהביאו לאסון הכרמל אחראים כל אחד ואחת מאיתנו יושבי הבית הזה.
כל אחד מאיתנו המוכן לקבל בשלוה ובשוויון נפש שיטת משטר מאוסה, לקויה וחסרת תכלית.
אנחנו היושבים בבית הזה משלימים עם שיטת משטר המאפשרת לנושאי משרה לדאוג לאינטרס האישי והפוליטי הצר על פני הממלכתי. אנחנו שמשלימים עם שיטת משטר המאפשרת לראש- הממשלה למשול אך מותירה אותו שבוי בפחדיו שלו, ובמורא אדיר מפני שותפיו הקואליציוניים.

ממשיכים לטפח מחדלים
לפני שנה קברנו את מתינו, לפני שנה הכינו על חטא.
לפני שנה נשבענו שלא עוד- נשבענו ולא עשינו דבר!!!
את המחדלים הקונספטואליים, המבניים והמנהיגותיים שהביאו לתוצאות המחרידות של אסון הכרמל אנחנו ממשיכים לטפח כאן בבית הזה יום יום שעה שעה.
אטימות הממשלה לא פחתה, קוצר הרואי לא חלף והמנהיגות נותרה קטנה זעירה עסוקה בעצמה ובפחדיה. מדינה ללא מושל, ללא ממשל וללא כיוון.
אני יכולה להבין ממשלה חדשה הנכנסת לתפקידה המאשימה את קודמותיה במחדלי החברה והשילטון. אני יכולה להבין, זהו טבע אנושי להשליך על האחר במקום להתמודד.
אבל, כבר שלוש שנים שאין ממשלה בירושלים. כבר שלוש שנים שעומדים כאן נציגי הממשלה אלה בעלי התיקים, אלה בעלי הילקוטים, אלה עם תיק ועם חצי תיק. שרים של ממש, ושרים של כאילו, סגני שרים בעיני עצמם וכאלה שעדין מחפשים את סגנותם של מי הם ממלאים.
כל אלה שעולים שבוע אחר שבוע ומאשימים את ממשלות ישראל על אפסותם.

שלוש שנים שאין ממשלה בירושלים. אבל, מעל לשלושים ושמונה 38 בעלי משרות בממשלה הנוכחית מאשימים בוקר וערב את אלה שקדמו להם.

ואני שואלת שלוש שנים???? שלוש שנים ולא הצלחתם לתקן דבר? שלוש שנים ולא הצלחתם להגשים דבר? שלוש שנים לא הצלחתם להוביל דבר אחד מהותי? שלוש שנים והאדמה בוערת והידיים שלכם רועדות. שלוש שנים ואין ממשלה בירושלים.

מעולם לא דובר כה הרבה על ידי רבים כל כך – בעבור כה מעט שנעשה. אתם יכולים להשמיץ מעל הדוכן הזה. אתם יכולים להמשיך ולגלגל את האחריות ולהסיר אותה ממכם והלאה. אבל, זו דיבתכם וזה התיאור המדויק המתאר אתכם ואת שילטונכם.

ולא תועיל לכם סתימת פיות ולא תועיל לכם עריצות השילטון, כי סופו של הצדק לצאת לאור. זו דיבתכם שלכם ולא של אף אחד אחר – ואלה יהיו דיברי הממשלה שלכם מעתה ועד עולם.

ממשלה מתוקנת לא היתה תולה את שר הפנים שלה בחוצות העיר. הגיבורים הגדולים של הסופר טנקר בורחים גם הפעם מנקיטת מנהיגות ומהתייצבות מנהיגותית לאור התוצאות.

אלי ישי ידידי,
אין לי ספק שאתה חש היום את מה שחשים אזרחי המדינה. אתה חש את המשמעות של העדר בעל בית. אתה חש את המשמעות שלהיות לבד בודד במערכה.

אבל, אל תדאג, כאשר תיפול הגרזן יהיה מי שיככב בכל זאת במסיבת עיתונאים בירושלים. זו המנהיגות ששוררת היום בישראל. מנהיגות שאין לה אחריות, מנהיגות שאין בה התייצבות, מנהיגות שבעיקר איננה.

אחריות על רוע, אטימות לב וקבעון מחשבתי
את תחלואי החברה, את זעקת המאושפזים וקינת המתמחים- איש בממשלה הזו לא שומע.
את זעקתם של הסטודנטים העושים על משמר המדינה והלומדים למען עתידה ורווחתה – איש בממשלה הזו לא שומע. זו אותה ממשלה שרואה כיצד במחדל ובמעשה הולך והופך החלום הציוני בדבר מדינה יהודית גאה ומצליחה – לחלום בלהות של מדינה דו-לאומית בה הופכים היהודים לסרח עודף של דברים ריקים מתוכן.

שילטון שלאחר כמעט 65 שנות עצמאות ממשיך לחיות בתחושה של אובדן ושואה, במקום למלא את שליחותו לתקוה, שגשוג, בניה ותקומה.

שילטון המהלך אימים על עמו, שילטון המסית אזרח באזרח קהילה בקהילה, הכל על מזבח שרידותו הריגעית.

אני לא מקבלת את הניסיונות להטיל אחריות אישית על תוצאות האסון המחריד בכרמל, משום שהאחריות היא קולקטיבית. האחריות נגזרת ממהות חוק יסוד הממשלה שבה אתם חברים.
והאחריות הזו היא על הרוע, על אטימות הלב, על הקיבעון המחשבתי, על אי העשיה, על אי החתירה להגשמה ולפיתרון במכלול הבעיות, והנושאים המצויים מזה שלוש שנים על שולחנכם.
כולכם, כל אחד ואחת מכם לחוד וכולכם ביחד מוציאים את דיבתה של ישראל רעה, מכפישים את שמה של הציונות, ומבזים את ערכי היהדות.

אין בכם צדק ואין בכם משפט, אין בכם חמלה ואין בכם את מידת הרחמים. אין בכם את העוז ואין בכם את התעוזה. אין בכם את היושר לעשות את מה שנכון צודק וראוי לעם ישראל.

על כל אחד בנפרד ועל כולם ביחד אתם נושאים באחריות הקולקטיבית המחייבת את הסתלקותכם מהשילטון.